אחת הדילמות של הורים הינה כיצד לקבוע לילד גבולות מבלי להכנס איתו "ראש בראש".
ההתלבטות היא שנוקשות יתר תלמד את הילד משמעת אך ויכוחים והתעקשויות תכופות תרחיק ביניהם מבחינה רגשית.
מאידך גיסא, אם אהיה גמיש עם ילדי, אחשב בעיניו להורה אהוב וחברי ובכך אבסס את האמון בינינו.
ראשית אומר: התמודדות עם ילדים הינה מיומנות נרכשת. ולמרות שבמשפחות רבות המודל החינוכי של ההורה הינו דפוס מועתק מילדותו. קיימת גישה אחרת של הורים שבחרו לשנות את המבנה החינוכי המסורתי שעיצב אותם.
"חנוך לילד על פי דרכו" – משפט אהוב עליי מכיוון שהוא טומן בתוכו את חופש הבחירה עבור הילד למצוא את דרכו.
הורים רבים נוטים לכפות על ילדם דרך חיים שנראית בעיניהם המתאימה ביותר עבורו. אך מקרים רבים מוכיחים שכאשר דרכו של ההורה ואורחות חייו אינה מתיישרת עם אופיו וטבעו של הילד בנקודה כואבת זו הקשר ביניהם נפגע.
תוכלו לטעון כי ילד צעיר אינו אמור לקבוע את מהלך חייו. ובעיניי, רובנו חוטאים במסר כפול.
כלומר אם הילד בוגר מספיק כדי שנסמוך עליו בטיפול באחיו הקטנים כיצד נאמר לו באותה נשימה שאינו יודע דבר על רצונותיו.
גיל הילדות בתקופתנו מתקצר פלאים. וילדים בגילאי 9-10 בוחנים את הקשר עם הוריהם מוקדם יותר מבעבר.
וכך, הרצון לעצמאות מצדם ונתינת האחריות מצד הוריהם מקנה להם את התחושה שהם אחראים לגורלם.
ובמציאות כזו כיצד נהפוך גבול להשפעה ?
באמצעות חיבור.
הדרך היעילה ביותר להשפיע על ילדכם היא להתחבר אל עולמו.
סקרנות אמיתית של הורה והתעניינות בו תיצור גשר ביניכם.
הדבר יוביל אל שיח פתוח ולכך שדעתכם תישמע!
Kommentare